צעדיו של עזרא מהדהדים על המדרכה. הוא היה מעדיף שלא יהדהדו, אבל הדבר קשה כאשר הרחוב ריק מאדם וחשיכה גמורה שוררת, בעצם בדיוק כמו שהוא רצה מלכתחילה.
מוסתר מעיניים סקרניות, הוא יוצא שוב למסע חשאי, ששמו, חיפוש גמ"חים. כמה שפחות צופים. כמה שפחות מידע.
עם מנהלי הגמ"חים הוא קובע בשעות מאוחרות. ובכל פגישה חשאית הופכת למסכת של סודיות, המטרה – הסתרת מאמציו וחרפתו הגדולה מעיניהם הפקוחות של בני משפחתו.
חסר לו שאשתו תדע ותתחיל לדאוג..
כך חולפים ימיו של עזרא, אב לשישה, עד שבוקר אחד הוא עומד אל מול שוקת שבורה ומבין שאי אפשר יותר! גם לגלגול גמחים יש איזשהו קצה. סוף.
הוא נכנס לבית הכנסת וזועק ובוכה את נשמתו לבורא עולם. אבא רחם עלי!! עזור לי!
כשהוא מרים את עיניו, הוא רואה מודעה. "מאירים לחיים עזרה ותמיכה בכל תחומי החיים", וכתובת.
התשובה לתפילותיו.
למשרדי הארגון הגיע בלב מפרפר. ידיו רועדו כשסיפר את סיפור מאבקו. אבל אז, פגש את עיניהם הטובות של המתנדבים, שמע את המילים המרגיעות, ובעיקר, מצא תשובה.
זה לא הייתה רק הלוואה, זה היה חבל הצלה. תמיכה הכספית שהוענקה לו והייתה הרבה יותר ממספרים במאזן, ההחזרים הקטנים הבטיחו לו זמן רב להפסיק לעבוד בלגלגל גמ"חים ולהתחיל לנצל את הזמן למציאת עבודה.
הוא יצא משם בחיוך, עם מחר בהיר יותר.
לפעמים, אין ברירה, ולנוכח המציאות הקשה של מצוקה כלכלית, האחריות לפרנסת המשפחה מכבידה על הכתפיים נראית כמו נטל שנראה בלתי עביר.
במצבים כאלו מגיע ארגון 'מאירים לחיים' – מגדלור של תקווה בים של חוסר ודאות.
על ידי הלוואות ארוכות טווח השומרות על כבודו של היהודי מחד ומתחשבות בו מאד מאידך, הופכים את הייאוש לתקווה ואת החיוך לבן בית.