לא נותרו לה דמעות בכיסיהן, אבל למיכאלוש הקטן, מסתבר, שהן לא נגמרות לעולם.
מהחדר הסמוך בוקע קול בכיו. הוא תינוק רגיל ובריא, וכמו כל תינוק בן שבעה חודשים – רוצה לאכול בלילה.
היא חשבה שהוא ידלג על הארוחה הזו. חשבה שיישן עד הבוקר. אבל לא. הוא. מתחשק לו לאכול בקבוק, ועכשיו!
איך מתמודדים עם הדבר הזה באמצע הלילה?
הכאב הנורא מתערבב עם חוסר האונים. צווחותיו שלו מתמזגות עם דמעותיי.
היא לא עצובה כמו כל אם לתינוק – כי אני עייפה עד מוות.
לא עצובה כי מחר תהיה טרוטת עיניים בעבודה אליה היא חייבת ללכת.
היא אפילו לא עצובה כרגע מכך שהיא זוכרת את מצבה – אלמנה טריה שאפילו האהדה הראשונית של הזדהות הקהל כבר נמוגה סביבה ונעלמה.
לא!
היא עצובה כי היא יודעת שקופסת התמ"ל האחרונה שלה עומדת להיגמר. יש בה אולי מנה אחת. אבל… תכננתי לתת לו אותה בבוקר!
כן. על פי החישובים שלה, המנה האחת שנותרה, מיועדת לבוקר.
בבוקר הוא תמיד רעב מאד. באופן בריא ומשמח… בבוקר, אין מצב לוותר על הארוחה של אור ראשון.
כרגע המצב הוא – או ארוחה עכשיו, או ארוחת בוקר.
תבחר, מיכאלוש הקטן.
רק מי שנתנסה פעם בתחושה הזו, של אין. יכול להבין את זה.
בעלה נפטר בנסיבות טרגיות והיא מגדלת את התינוק שלה לבד. תינוק מקסים ובריא. שמנמן וחייכן, שאינו מבין עדיין שאי אפשר לאכול בכל פעם שרוצים תמ"ל יקר כל כך…
בהתחלה עזרו לה, בני משפחה ושכנים. אבל אחרי כמה שבועות, היו אסונות אחרים וקשים בארץ והיא והתינוק שלה נשכחו…

מי שלא שכח זה ארגון מאירים לחיים!
כמו אמו של מיכאל הקטן, ישנן נשים רבות החוות מצוקה של חד הוריות.
המלחמה הלא נגמרת בארץ, שגובית מחירים כבדים, יומיומיים, עליית המחירים המטאורית פה בארץ.
כל אלו ואחרים גורמים שמשפחות חד הוריות כדוגמת אימו של מיכאל מתקשות לתת את הדבר הבסיסי ביותר – מזון – לפיו של התינוק הרך.
האם יש משהו מכמיר לב יותר מצרחות של תינוק רעב?
ארגון' מאירים לחיים' מכיר את הכתובות ואת השמות וככל שזה יכול לא מאפשר שמצבים כאלו יתרחשו כאשר הוא בסביבה.
חלוקת מזון לתינוקות מתבצעת מידי שבוע. הכוננים שלנו דואגים שלא יהיה תינוק אחד שמנסים לקמץ בארוחותיו בגלל מחירי התמ"ל